כיצד מצליח קורח להעמיד את כל עם ישראל מול משה לדו קרב? מי מעז לעמוד מול אדם שמסוגל לא לאכול ארבעים יום וארבעים לילה, שהוריד את הלוחות, שקרן אור פניו, שקרע את הים והוציא את העם ממצריים?
כל עם ישראל עם קורח, זה לא נתפס! משה הוא "על אדם". האם מישהו יכול לפקפק בנבואתו ובשליחותו?
התשובה היא כן! כל עוד הייתה תקווה ויעוד לצאת ממצרים ולהגיע אל הארץ המובטחת העם היה עם משה. כאשר התברר להם שאין להם בשביל מה לקום בבוקר ושכל תכליתם היא להקים את הדור הבא ולמות במדבר, הכל השתנה. במקום תקווה נכנס הייאוש. עם הייאוש גם מהימנותו של משה מוטלת בספק. אם אין חזון ואין בשביל מה לחיות אפשר לצאת גם כנגד משה.
אנו צריכים יעוד ותכלית, כדי להפיק מעצמינו את המרב. כשיש לאדם יעוד, כל קושי לא מפריע. החופש מזמן הזדמנויות ואתגרים. אנו והבנים זקוקים לסיבה טובה בשביל לקום עם חדווה של עשייה. צריך לרצות לעשות דברים חיוביים. מי שיציב לו יעדים ומסגרות בתקופה שאין מסגרת יכול להגשים חלומות ולהתקדם. כי בשבילך השמים הם הגבול גם בחופש!