הצורך לחסן / הרב שמואל רוזנבלום ראש ישיבת בני עקיבא לפיד מודיעין

"עוף גוזל – חתוך את השמים...." הוא אחד השירים המפורסמים ביותר שכתב ושר הזמר  אריק איינשטיין. במוסדות רבים, במסיבות סיום שמינית שרים בצוותא תלמידים, מורים והורים את השיר כמעט בדבקות כאשר שמחה מהולה בעצב מרחפת באוויר. הגוזל שאך לפני כמה שנים נכנס קטן יוצא לו מתוך חיק המסגרת החינוכית והבית החם וסולל לו את דרכו הייחודית. המבוגרים מרגישים כי עברו פרק ארוך בחינוך הנער וכעת מצפים לטעום מהפרות המתוקים שייתן השתיל שבינתיים נהפך לעץ מלבלב.

 

בטבע הגוזל נמצא בתוך הקן החמים כאשר האם והאב מגוננים עליו. בשלב ראשון, ההורים דוגרים על הביצים וכל הזמן מחממים אותם. בשלב השני לאחר שבקע הגוזל ההורים רצים לספק את צרכיו ומביאים לו אוכל סביב השעון. בתוך הקן הגוזל מוגן מפגעי הטבע ומטורפים מבחוץ. הגוזל נשאר בקן מנותק מהעולם. רק  כאשר הוא בוגר מספיק וחזק דיו הוא פורש כנפיים ועף ואז הוא עצמאי ויכול לדאוג לכל צרכיו. לפני היציאה אל הקור המנשב בחוץ, האיומים והאתגרים שמציב הטבע עובר הגוזל תקופה של חממה בתוך הקן.

 

בעבר הלא רחוק. הבית שלנו היה המבצר. כל מה שבפנים היה הדרך בה שאפנו ללכת. גם אם בחוץ  נשבה רוח קרה הבית היה המבצר. דאגנו לחינוך ולכן השתדלנו בשלב הראשון לחשוף את הגוזל כמה שפחות למה שקורה בחוץ. האמנו כי על הגוזל לגדול במובן מסוים בחממה להתעצב ולהתחזק. רק אז יוכל לפרוש כנפיים לעוף ולהתמודד עם אתגרי החיים. החממה המשפחתית והחברתית הוו את נקודת העוגן לחינוך של הבנים.

 

 

מה עושים בעולם כזה?

האם ההתמודדות עוברת רק דרך הגבהת המחיצות?

לפעמים יש לנו תחושה כי אנחנו מנהלים קרבות מאספים.

לשלול "פייס בוק"? הרי לכולם יש.

למנוע מהבנים שימוש במכשירים מתקדמים? הרי גם למי שאין, לחברים יש.

 

נראה כי המציאות שלנו מחייבת אותנו להעברת חלק מהאחריות אל הבנים עצמם. יש לחשל אותם כדי שיעמדו באתגרים כבר כעת. גם אם יפלו הם צריכים לדעת כי ניתן להתרומם ויש  למי לפנות.

במילים אחרות לצד המחויבות שלנו המבוגרים לסינון של הכלים והתכנים יש להאיר את המציאות שאופפת את כולנו ולתת לבנים את הכלים להתמודד כבר כעת. בנוסף חייבים לנהל דיאלוג על עולמם האמיתי והמורכב של הבנים.

לפני שבועיים ערכנו ערב בנושא: תרבות הריאליטי. אל הישיבה הגיע אברי גלעד שסיפר איך זה נראה מהצד השני של המסך. המסר היה פשוט.  צריך לעצור ולחשוב!! לחשוב, מה צורכים? כיצד? ובאיזה מינון.

 

סיפורו של יוסף והאחים זוכה בעיני לתואר הסיפור הדרמטי והמרגש ביותר הכתוב בתורה. הסיפור פרוש על חמש פרשיות ומתאר בפרטי פרטים  את כל השלבים מהשנאה הנובטת דרך המכירה ועד ההתפייסות. שיאו של הסיפור נמצא בפרשת ויגש. יהודה נעמד אל מול השליט ושוטח את טעונתיו בתקווה כי אותו שליט עריץ המתנכל בעקביות למשפחה, יאות לקבל את בקשתו ה"צנועה" ולהחליף את אסיר העולם בנימין בו ביהודה.  "ויגש אליו יהודה" – אומר בעל ה"שפת אמת" יהודה רק כלפי חוץ נגש אל יוסף. בפועל באמת יהודה נגש אל עצמו. יהודה עומד שוב מול האמת המרה שלו עצמו והוא נדרש להחליט, האם לוותר על בנימין ולחיות את חייו, או לקחת אחריות מלאה על האח הקטן ואהוב כדי לא לצער את אבא. לקיחת האחריות זה בדיוק מה שלא עשה יהודה 22 שנה קודם כאשר דאג למכור את אחיו, ולהפטר מ"בעל החלומות". לקיחת אחריות אצל יהודה משמעותה כעת עבדות עולם כסריס בבית פרעה, ללא משפחה וחברים, וללא יכולת הנראית לעיין לשנות את המצב. יהודה מספר לעצמו ובדרך אגב גם ליוסף את סיפור מכירת האח יוסף.  יהודה מסביר לעצמו כי לאור מה שחווה הוא בהיעלמותו של אחיו מבית יעקוב אז, כעת הוא  אינו מוכן שהדבר יקרה שוב. כעת, יהודה לא מוכן שוב לצער את אבא ולגרום דה פקטו למותו. חשבון הנפש הזה מביא את יהודה להחלטה האמיצה: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדוני... כי איך העלה אל אבי והנער איננו אתי פן אראה ברע אשר יצא את אבי". רק מששומע יוסף את כנותו של אחיו ואת החרטה המלאה של יהודה ואת הרצון העקש לקחת את כל האחריות על כתפיו לא יכול עוד יוסף להתאפק והוא מתוודע בבכי אל אחיו הנדהמים. לבסוף לאחר שנים  המשפחה המפורדת, החבולה והאבלה של יעקב יוצאת ממשבר הפרוד אל האחווה. כך מתחיל סיפורו של עם ישראל במצריים ובכלל.

מי שהוציא את עצמו מבור החטא היה יהודה בעצמו על שבחר לקחת אחריות על מה שעשה בצעירותו. בבית יעקב רכש יהודה את הכלים להודות, לשוב בתשובה ולהתרומם מתוך המשברים.

יוסף, שכמעט נופל עם אשת פוטיפר מצליח להתמודד, מעשית ורוחנית עם המצב, גם כאשר הוא רחוק מכור מחצבתו. בזכות החינוך של בית אבא נטעו ביוסף, כוחות להתמודד עם מצבים קשים ולא להישבר. זהו משמעות מדרש חז"ל כי "דמות דיוקנו" של יעקב עמדה לנגד עיניו ומנעה ממנו ליפול.

 

סיכום הדברים: בעולם מורכב בו החוץ והפנים מתערבבים, יש צורך לצד הסינון והחשיבה על החשיפה הנכונה גם לחסן. לתת כלים להתמודד,לאהוב ולהאמין לבוגר שידע לחיות בעולם של שניות ושונות. לאהוב והאמין כי יש לבוגר כוחות ליפול וגם לקום אם סטה מהדרך.  ובמילים של אריק איינשטיין "יש בנו אהבה והיא תנצח".